עֵמדת שן היא המיקום הנכון של השן בלסת, בקשת השיניים. לעיתים העמדה של נבט השן הקבועה בלסת לא נמצאת ממש מתחת לשן הקבועה ואז רואים שן נשירה ושן קבועה מחליפה - אחת ליד השנייה. לעיתים כדאי להמתין, במיוחד אם השן הנשירה (שן החלב) כבר מתנדנדת. לעיתים אפשר לעזור לה להתנדנד על ידי אכילת אוכל קשה כמו גזר או תפוח. אך יש מקרים בהם רופא השיניים צריך לעזור לשן החלבית ליפול. לא צריך להבהל, יש לבוא ולבדוק מה הסיבה לסמיכות של שתי השיניים. באופן כללי, אין טעם ליישר שיניים נשירות, אלא אם מדובר בליקוי חמור. בהתאם לגדילה ולהתפתחות הפנים והלסתות, אם מאבחנים בעיה חמורה אנו מפנים ילד לבדיקת אורתודנט בשלב מוקדם, שכן לפעמים טיפול אורתודנטי בגיל צעיר יכול לחסוך טיפול רחב היקף בגיל מאוחר. בדרך כלל מפנים ילדים לטיפול אורתודנטי החל מגיל 12, כאשר כל השיניים הקבועות בקעו וסיימו לצמוח.

כשמה כן היא - שן שנשארת בתוך עצם הלסת ומשום מה לא בוקעת. יש סיבות שונות ומגוונות לכליאה של שן: חבלה שנגרמה בעבר, צפיפות השיניים בלסת, זיהום , בעיה בחניכיים, עֶמדה לקויה של השן ועוד סיבות רבות ומגוונות. גם כאן, הטיפול ועיתויו יקבעו על פי הסיבה לכליאת השן.

באופן כללי, אין טעם ליישר שיניים נשירות, אלא אם מדובר בליקוי חמור. בהתאם לגדילה ולהתפתחות הפנים והלסתות, אם מאבחנים בעיה חמורה אנו מפנים ילד לבדיקת אורתודנט בשלב מוקדם, שכן לפעמים טיפול אורתודנטי בגיל צעיר יכול לחסוך טיפול רחב היקף בגיל מאוחר. בדרך כלל מפנים ילדים לטיפול אורתודנטי החל מגיל 12, כאשר כל השיניים הקבועות בקעו וסיימו לצמוח.

לעיתים העֵמדה של נבט השן הקבועה בלסת לא נמצאת ממש מתחת לשן הקבועה ואז רואים שן נשירה ושן קבועה האמורה להחליף אותה אחת ליד השנייה. לעיתים כדאי להמתין, במיוחד אם השן החלבית כבר מתנדנדת. לעיתים אפשר לעזור לה להתנדנד על ידי אכילת אוכל קשה כמו גזר או תפוח. אך יש מקרים בהם רופא השיניים צריך לעזור לשן החלבית ליפול.

כן, הילד שלך בגבול התחתון של הנורמה, בדרך כלל הגיל הממוצע לבקיעת שיניים נשירות הוא 6-8 חודשים. כמו בכל תחום התפתחותי - יש מקדימים ויש מאחרים. כמובן שצריך להתייעץ ולבדוק אצל רופא שיניים מומחה לילדים.

אין ספק שזהו הטווח הנמוך של הנורמה, יש לבדוק אצל רופא שיניים מומחה לילדים לראות התפתחות של שאר השיניים, לראות צילומים ולהחליט. בדרך כלל זה נורמלי.

לשון קשורה הוא חיבור של רקמת חיבור מעין גיד בין הלשון לאחורי השיניים התחתונות. קיימת מחלוקת בין הרופאים האם צריך לטפל בזה או לא. רופא שיניים לילדים הוא הכתובת הנכונה כי הוא בדרך כלל הראשון שרואה ומאבחן. במידת הצורך הוא מפנה לכירורג מומחה.

מוצץ בעל מבנה אורתודנטי הוא בצורה שיותר מותאמת לחלל הפה ממוצץ בלון עגול מגומי שהיה נהוג פעם. מבחינת הגודל, מוטב לבחור במוצץ הקטן ביותר, בעל צורה אורתודונטית. אבל יש גורמים נוספים שמשפיעים על ליקויים בסגירת השיניים והפההנגרמים ממוצצים, שהם לא פחות חשובים: משך המציצה (כל היום והלילה מול רק בלילה או רק לשם הרגעה), תבנית המציצה האופיינית לכל ילד וגיל הפסקת ההרגל.

ההלבנה הטובה ביותר היא ניקוי כמו שצריך אצל רופא השיניים. שיניים חלביות הן לבנבנות יותר ומכאן השם "שיני חלב. הצבע הצהוב על השיניים הוא בדרך כלל פלאק – לכלוך, שניתן להסרה על ידי צחצוח בבית ובמידת הצורך בסיוע של רופא שיניים. השיניים הקבועות הן צהובות הרבה יותר מטבען בגלל מרכיב גדול יותר של דנטין שהוא חומר יותר צהבהב ולכן ליד השיניים החלביות השיניים נראות צהובות. שיניים קבועות אפשר להלבין אבל כדאי להמתין עד גיל 17-18, הוא גיל סיום התבגרות השיניים. אז השיניים רגישות פחות לחומרי ההלבנה.

ריח פה רע אצל ילדים כמו גם אצל מבוגרים הוא תופעה שכיחה למדי שעשויה להיות מביכה במיוחד, בעיקר כשהילד איננו מודע לכך, והסובבים אותו נמנעים מלהעיר לו על כך. הריח הרע המופץ מהפה, האופייני לבקרים לאחר היקיצה משינה (הליטוזיס) איננו מוגדר כבעיה. הוא נובע מיובש יחסי ומחשיפה מעטה של הפה לחמצן בשעות השינה. יחד עם זאת, במידה והריח הרע אינו חולף גם לאחר צחצוח השיניים, בהחלט יתכן שקיימת בעיה שיש לאבחן ולפתור. ישנן מגוון סיבות שעלולות לגרום לריח הרע רות יש גורמים ששייכים לפה עצמו כמו: דלקת חניכיים, הצטברות אבנית, מוקד עששת חדש או מוקדי עששת מתחת לשחזורים קיימים (כמו סתימות וכתרים), חוסר ניקוי של הלשון. יש גורמים הנוגעים לריח רע מהפה ולא קשורים לחלל הפה כמו סינוסיטיס, דלקת גרון או בעיות שמקורן בקיבה. במילים אחרות, מניעת ריח רע מהפה כוללת איתור וטיפול בגורם האחראי לתופעה. מניעת ריח רע מהפה בעזרת טיפולים מונעים והיגיינה אוראלית: אחת מהסיבות הנפוצות ביותר לריח הרע היא היגיינת פה לקויה והצטברות של שאריות מזון ואבנית במרווחים שבין השיניים והחניכיים. שאריות המזון נרקבות ומפיצות ריח רע. האבנית מהווה מצע נוח להיספחות של חיידקים. פעילות החיידקים והתרבותם משחררים גזים גופריתיים בעלי ריח לא נעים. מניעת ריח רע מהפה בנסיבות האלו מורכבת מהיגיינה אוראלית טובה הכוללת בחירה נכונה ושימוש במברשת שיניים מתאימה, שימוש בחוט דנטלי ומי פה, לעיסת מסטיקים וכן הקפדה על ביקורות תקופתיות במרפאה וטיפולים מונעים בהתאם להמלצותיו של רופא השיניים. ריח רע מהפה עלול להיגרם גם בעקבות חורים בשיניים או כתרים ישנים אשר אינם מותאמים עוד או שקיימת עששת מתחת לכתר. מניעת ריח רע מהפה במקרים אלו דורשת פנייה למרפאת השיניים לצורך ביצוע כתר איכותי או סתימות בשיניים שנפגמו. גורם נוסף לריח רע מהפה הוא יובש בפה ואי הפרשת רוק במידה הנדרשת. הרוק מכיל מרכיבים שנלחמים בחיידקים ואף מקשה עליהם להידבק אל השיניים. יישנן מחלות שונות כמו סוכרת ותסמונת סיוגרן המתאפיינות בין השאר ביובש בפה וכן תרופות או טיפולים שונים כמו הקרנות הגורמות גם הן ליובש בפה ובעקבותיו לריח רע.איזון הבעיה הרפואית תפתור את בעיית היובש בפה והריח הנלווה אליה. במצבים כרוניים ניתן להסתייע בתכשירים מלאכותיים המשמשים כתחליפי רוק וכן במסטיקים וסוכריות לימון נטולי סוכר.

אנחנו קוראים ושומעים על תופעה אופנתית השכיחה בעיר בקרב אומנים וידוענים - התקשטות ביהלומים על השיניים. מדובר באבן חן שמודבקת על השן. יופי הוא עניין של טעם, אך חשוב שתדעו שבתהליך הקישוט נגרמת פגיעה בשן. הפגיעה אמנם שטחית אבל צריך להביא בחשבון שהדבקת יהלום שכזה דורשת חדירה לשטח פני השן כמו סתימה קטנה ויש לחורר את השן לשם כך!

אפטה הינה פצע על רקמה רכה שיכול להופיע על שפה, לחי, רצפת הפה. אפטה מופיעה כנגע בודד לבן עגול או אליפטי. הפצעים כואבים והתופעה נפוצה בכל הגילאים ובכל הגזעים בעולם. שיא ההתחרשות הוא בין הגילאים 9 ל 10, אבל בהחלט יכול להופיע גם קודם. הסיבה האמיתית הגורמת לאפטות אינה ידועה, אך קיימים גורמים שונים שיכולים לתרום להופעת אפטות כמו גורמים סיסטמיים (מחלות רקע המשפיעות על חלל הפה), גנטייים, חיסוניים, זיהומיים. נמשכים בין 4-12 יום ולבסוף נעלמים לחלוטין ללא צלקות. קיימים תכשירים שונים בשוק המזרזים את ההחלמה.